האשטאג- מילה שקולעת

  כששמע נוחם שילם שניצלבלום שהבן הקטן של ברייאר נדבק בקורונה, שמח מאוד. וכי למה? כי הבן הקטן של ברייאר הוא סתם נודניק. וכי הוא יושב בספסל מאחוריו בבית כנסת, מה שאומר שהוא נכנס לבידוד, מה שאומר שהוא לא יצטרך לנסוע לשבת לחמותו, שזה דבר משמח מאוד כידוע. במיוחד שלייביש הזמין אותו לליל שבת לכוס בירה עם החבר'ה. כמו תמיד הוא יסיים את כל הבקבוק. נפלא. לאחר מכן, שכששמע נוחם שילם שאבא שלו חולה אנוש בקורונה, שמח מאוד. וכי למה? כי בשעת ערב כזאת, 18:53 אם הוא לא טועה, נשמעו נקישות על הדלת. כשהוא פתח הוא ראה צלליות חייכניות ליד מיצובישי כסופה, וארגז של אוסם ליד דלת משופשפת. חבילות מזון. א-מחיה. בשעה הבאה (עד 19:53 אם הוא לא טועה) ישב נוחם שילם אצל השולחן המלוכלך בשאריות סנדוויץ' טונה ונהנה כפי שלא נהנה כל ימיו. איפשהו באמצע, כשהפח היה מלא עד גדותיו בעטיפות של וופלים מנעמים ובשקית צ'יפס מרוקנת אחת, קליפות של אבטיח ננסי, שקיקים קטנים של קטשופ, מארז ענקי של סוכריות טופי, מנת השף פטריות, שלושה גביעי אשל, ניילון מקומט של פיצה זוגלובק, חצי נגוס של בורקס תפוחי אדמה ובקבוק שוקו יטבתה - צלצל הטלפ

  כשהוצאנו את הקיינעס מהמארז ראינו שממית חומה נמלטת בין סדקי המרצפות. היא יצאה לגיחה  קצרה, שיער צבוע באדום. שמלה מוזרה, אדומה - סגולה מכסה חלק מגופה, משקפי קריאה מנומרות על גשר אפה. הבלענו חיוך, מסתכלים על הסכך המעופש. "היא רוצה סוכה, הייתה צריכה לטפל בזה." אמרה בביטול ונכנסה לבית. עכבישים נמלטים בין קני הבמבוק. אחת שתיים שלוש ו... הסכך מונח על הסוכה.  שלד של מוטות מתכת מצופה בבד מקושט, ששמנו הפוך. כויללניקים. "אני בשיעור, אם תצטרכו משהו תקראו לי." אחרי כמה דקות מזיעות רצינו מים. היא הביאה לנו אותם בכוס פלסטיק. קוביות קרח לא סימטריות צפות על הנוזל הצלול. בסוף ביקשנו ממנה בקבוק. הציעה מים בכוס זכוכית. טבולה? "כן, אני מבינה את הזה שלכם. למרות שאצלי המטבח כשר, אבל רצונכם כבודכם." כך היא אמרה, מגישה לנו כוס פלסטיק גבוהה יותר. אחרי הקיינעס, רצינו לשטוף ידיים.  היא הובילה אותנו לאמבטיה. תוך כדי שטיפה שמעתי שביבים מהשיעור, היסטוריה של מלחמת העולם הראשונה.   "החתן שלי היה פה, אמר שאסור לתפוס את המוטות עם אזיקונים." "למה? אין בעי..." "יופי

  'שלום לכם צופים יקרים ומאזינים חביבים וברוכים הבאים לעונה השמינית של 'מאסטר קוקער'!' (מחיאות כפיים סוערות ) 'הערב יהיה איתנו יוסי. איפה יוסי?' 'כאן...' 'שלום חמוד, מה הבאת לנו?' 'עוגת גבינה ארומטית בשילוב עוגיות סמאש וחצי כפית סוכר.' 'עוגת גבינה עם בסקוויטים מעוכים אתה מתכוון...' 'לא. נגמרה הגבינה, השתמשתי בממרח שוקולד השחר.' 'אוהו, מתחזקת אצלי מרגע לרגע ההחלטה שצריך לפטר את מי שהעלה אותך לבמה.' 'אימא שלי.' 'אימא מה?' 'אימא שלי, המנקה. היא שכחה פה את הטלפון, אמרה לי לעלות להביא.' 'טווובבב, איפה העוגה?' 'רגע...' 'מי לימד אותך להכין עוגת בסקוויטים?' 'אימא שלי.' 'אימא שלך..' 'כן, אבל נגמרו לנו הבסקיוויטים, אז חצי מהעוגה עם קרקרים לחמית חיטה מלאה.' 'אוה. ומה החצי השני?' 'פירורים של פריכיות אורז.' 'למה פירורים? אי אפשר פריכית שלימה?' 'הפריכיות זה של אימא, היא מרשה רק קצת.' 'טוב, נו, איפה העוגה?' 'אצל אימ

  בכל לילה אחרי מקלחת וקרישמע עולה יענקי על המיטה. הוא תופס חזק - חזק בסורגים ומטפס לחלון. משם הוא יכול לראות את הרמזורים, שמאירים את העיר באור ירוק מהבהב. ככה הוא יושב כמה דקות. אחר כך יענקי נשכב על המיטה והולך לישון. אתמול בצהריים באו עובדים של העירייה לרחוב של יענקי. הם טיפסו על הרמזור בעזרת סולם חום מתקלף והחליפו את הנורה שלו לכתומה. זה היה פחות נחמד, אבל עדיין יענקי המשיך לטפס כל לילה לחלון, לראות את העיר היפה שלו. היום הגיעו עוד הפעם עובדים של העירייה. הפעם עם סולם רעוע, צבוע בשחור. הם החליפו את הנורה של הרמזור לאדומה בוהקת. הלילה יענקי יצא לחלון, ביחד עם כל המשפחה שלו. הם בבידוד.

  מנקודת מבטו של צ'אלמר. בושה וחרפה. באמת. איך תלמוד תורה חרדי מסכים לדבר הזה? שאנחנו נכניס מחשב הביתה בגלל  הקורונה ? מי שמע כדבר הזה? אבי, וסבי, וסב סבי, וסב סבו לא הכניסו מחשב הביתה, כי תועבה הוא. איך אשא פני אל הדורות שעברו, איך אישיר אליהם מבט ואגיד: "מאמאלה, הנכד שלך למד לשחק שולה המוקשים." איך? ועוד בגלל מה? בגלל  קורונה ? מה זה  קורונה  בכלל? שפעת, סך הכל שפעת. כן, אני יודע. כן. היא עברה מוטציה גנטית במעבדה סודית בסין, שהפכה אותה  לפחות  קשה. הרי משפעת מתים מילוני אנשים בשנה. מה זה  קורונה , נו באמת. אבל החיידר, ומשרד החינוך הזה של הציונים פסקו חוק בל יעבור, שאף אחד לא בא לתלמוד תוירה. גורנישט. אוקי. אז מחשב לא מכניסים. איך פותרים את הבעיה עם הילד? אני לא מלמד אותו. בשום אופן. לא מספיק שטראכטערמן מהכוילל גילה שאני לא בקיא בשו"ת הרשב"א, עכשיו גם יהיו לי בושות ליד הילדים? על חנהל'ה אין מה לדבר. נראה לי שהשווער והשוויגער לימדו אותה לקרוא רק קופסאות של אקונומיקה במכולת. חצופים, איך שידכו לי אותה. חנהל'ה גם לא תסכים לשמור עליו, ואני לא אקח אותו להפגונ

וופלים מן על חשבון גולדמן - או - מה שקורונה עושה לאנשים "צרה צרורה" מלמל גולדמן וחיטט בתא הכפפות. "צרה צרורה?" שאל רבינוביץ' בפנים מכווצות. "כן, צרה צרורה." אמר גולדמן. "שכחנו מסכות" "אה, נו, מסכות? לא נורא." אמר וויספיש. "אה." הוא המשיך כשראה את הפקח עומד בכניסה לאולם. "כן, טוב שנזכרת!" לחש רבינוביץ' בהיסטריה. "טוב, שקט!" צרח גולדמן. "חייבים למצוא פתרון." "כן, טוב שנזכרת!" אמר רבינוביץ' ושלף ש"ס משניות. גולדמן נאנח והמשיך לחפש. "אולי נתקשר לכהן שיצא החוצה להביא לנו מסכות?" שאל וויספיש. "צוחק עלי?" אמר גולדמן. "בשביל המסכות שלנו הוא יצא מהחתונה שלו?" "תלוי אם יש לו דודה ציפה." התמוגג רבינוביץ'. "מה הקשר דודה ציפה עכשיו?" צרח גולדמן. "נו, הדודה הזאת הנודניקית שהוא לא מכיר אותה" חייך רבינוביץ' בערגה. "אבל היא אומרת שהיא הייתה בברית שלו..." "ולמה היא לא הגיעה לבר מצווה שלו?" שאל וויספיש.

מישו יושב על השיבר - או - מה שקורונה עושה לאנשים   ב"ה ירמיהו שפריצרווסר הוא יקה מכובד. אין לו שעון על היד, מבטא מוקפד וחליפה עם משבצות אפורות אבל הוא יקה. אין ברירה, חייבים להמשיך את המסורת המשפחתית, מה גם שיש לו כמה הלכי רוח יקיים למדי שבהם הוא לא מתבייש. למה? כי יקים לא מתביישים. ככה זה. שפריצרווסר עוסק לפרנסתו כמתפעל מגלשות מים בפארק שפיים. ההוא שיושב עם הידית והמחוונים וכל הכפתורים האלה שקוראים להם בשלל מילים מכובסות. בדרך כלל מרוויח ירמיהו את כספו בכבוד, שהרי יקה מכובד חייב להרוויח בכבוד. וגם אם החולצה המזיעה והסמלילית שעליו לא מכופתרת עם חפתים הוא עדיין יקה וזכותו להרוויח כסף בכבוד. ביום שלפני  הקורונה  שפריצרווסר פחד מדבר אחד - סגירת מכוני הכושר. שכן שפריצרווסר היה מבקר קבוע במכון כושר רמת השרוני ידוע שם, ולא יכול היה להרשות לעצמו להיעדר יום אחד, מחשש שיקפח את פרנסתם של בעלי המקום. למרות שירמיהו היה יקה, הוא עדיין היה יהודי טוב. הוא גם היה המבקר היחיד באותו מכון כושר. לאט לאט התודעה של שפריצרווסר החלה להכיל את משמעות המילה  קורונה  וכמו כל יקה יהודי טוב ישב כל יום שפריצרוו