סוכה אחלה

 כשהוצאנו את הקיינעס מהמארז ראינו שממית חומה נמלטת בין סדקי המרצפות.

היא יצאה לגיחה קצרה, שיער צבוע באדום. שמלה מוזרה, אדומה - סגולה מכסה חלק מגופה, משקפי קריאה מנומרות על גשר אפה.

הבלענו חיוך, מסתכלים על הסכך המעופש.

"היא רוצה סוכה, הייתה צריכה לטפל בזה." אמרה בביטול ונכנסה לבית.

עכבישים נמלטים בין קני הבמבוק. אחת שתיים שלוש ו... הסכך מונח על הסוכה. 

שלד של מוטות מתכת מצופה בבד מקושט, ששמנו הפוך. כויללניקים.

"אני בשיעור, אם תצטרכו משהו תקראו לי."

אחרי כמה דקות מזיעות רצינו מים. היא הביאה לנו אותם בכוס פלסטיק. קוביות קרח לא סימטריות צפות על הנוזל הצלול.

בסוף ביקשנו ממנה בקבוק. הציעה מים בכוס זכוכית. טבולה?

"כן, אני מבינה את הזה שלכם. למרות שאצלי המטבח כשר, אבל רצונכם כבודכם." כך היא אמרה, מגישה לנו כוס פלסטיק גבוהה יותר.

אחרי הקיינעס, רצינו לשטוף ידיים. 

היא הובילה אותנו לאמבטיה. תוך כדי שטיפה שמעתי שביבים מהשיעור, היסטוריה של מלחמת העולם הראשונה. 

"החתן שלי היה פה, אמר שאסור לתפוס את המוטות עם אזיקונים."

"למה? אין בעי..."

"יופי. יופי. אתם אנשים כלבבי אתם. אתם אחלה."

מותשים. 

"תוכלו לשים את הקישוט הזה בפתח הסוכה?" גוררת אחריה מודל עצום, מצופה בפרחי פלסטיק שכבר נכחדו מן העולם.

עוד חצי שעה עבודה.

סיימנו, באנו לצאת.

"וואו, חן חן לכם, אתם אחלה."
זרקתי בסוכה חן אחד. שיהיה חן מקום על יושביו.

(כל - אבל ככככלללל- הזכויות שמורות)