וופלים מן על חשבון גולדמן - או - מה שקורונה עושה לאנשים

"צרה צרורה" מלמל גולדמן וחיטט בתא הכפפות.

"צרה צרורה?" שאל רבינוביץ' בפנים מכווצות.
"כן, צרה צרורה." אמר גולדמן. "שכחנו מסכות"
"אה, נו, מסכות? לא נורא." אמר וויספיש. "אה." הוא המשיך כשראה את הפקח עומד בכניסה לאולם.
"כן, טוב שנזכרת!" לחש רבינוביץ' בהיסטריה.
"טוב, שקט!" צרח גולדמן. "חייבים למצוא פתרון."
"כן, טוב שנזכרת!" אמר רבינוביץ' ושלף ש"ס משניות.
גולדמן נאנח והמשיך לחפש.
"אולי נתקשר לכהן שיצא החוצה להביא לנו מסכות?" שאל וויספיש.
"צוחק עלי?" אמר גולדמן. "בשביל המסכות שלנו הוא יצא מהחתונה שלו?"
"תלוי אם יש לו דודה ציפה." התמוגג רבינוביץ'.
"מה הקשר דודה ציפה עכשיו?" צרח גולדמן.
"נו, הדודה הזאת הנודניקית שהוא לא מכיר אותה" חייך רבינוביץ' בערגה. "אבל היא אומרת שהיא הייתה בברית שלו..."
"ולמה היא לא הגיעה לבר מצווה שלו?" שאל וויספיש.
"מה אכפת לי." אמר רבינוביץ' ודפדף בש"ס שלו.
"אוו" אמר גולדמן. "יש לי רעיון פצצה!"
"מה?" שאל רבינוביץ' ורכן קדימה.
גולדמן לא ענה. הוא משך שקית מרצפת הרכב והחל לנבור בה באקסטזה.
"או" הוא אמר ונופף באריזה מוארכת של ופלים מן, חיוך גדול על שפתיו.
"אה," אמר וויספיש וטפח על בטנו.
"יאללה, זזנו?" שאל רבינוביץ'.
"זזנו." אישר גולדמן, והם יצאו מהרכב, מכרסמים להנאתם.

כעבור כמה שעות.
"המשיגנער הזה עדיין עומד בחוץ!" אמר רבינוביץ'. "אין לו משהו אחר לעשות?"
"אולי." חייך וויספיש ונתן עוד ביס לבורקס.
"מה אכפת לי!" אמר גולדמן וחייך. "שמרתי מתחילת הערב צלחת של בורקסים, נחזור על התרגיל!" הוא צחקק והרים צלחת חרסינה מעוטרת בפירורים.
"מה?" הוא נדהם. "איפה הבורקסים? וויספיש, אמרתי לך לשמור עליהם!"
"אה" אמר וויספיש. "הם היו שלך?"
"הווו" נאנח רבינוביץ' וחיפש את הש"ס שלו.
"טוב, לא נורא." אמר וויספיש וחיטט בכיסו. "הנה, יש לי פה שלוש מסכות..."
"מה!" צרח גולדמן. "אתה רוצה להגיד לי שהיו לך מלכתחילה מסכות ולא אמרת?"
"מה אכפת לי לקבל וופלים על חשבונך?" חייך וויספיש ונתן עוד ביס לבורקס שלו.